חדשות ועדכונים

כל החדשות ›
  • אין מגבלה לאהבה

    אנו מתרגשים לשתף את הכתבה בה לקחה חלק מנכלית ענבר שושי מרגולין, אורית מתן, מנטורית בענבר, מריאן השדכנית שלנו וכמובן מאור ולילך החוגגים שנה...

  • כנס ענבר 2016- קטעי וידאו

    גם אם פספסתם- עכשיו יש לכם הזדמנות! העלנו לאתר סרטונים מן הכנס שערכנו בנושא :"הנגשת זוגיות לאנשים עם מוגבלויות", מהרו להיכנס!

  • חדש באתר- מידע על אתרי היכרויות

    חדש באתר- מידע על אתרי היכרויות

    חדש באתר! מידע על אתרי הכרויות בהם תוכלו לגלוש.. אספנו את המידע לשימושכם!!

  • קבוצת הזוגות של עינבר

    קבוצת הזוגות של עינבר

    המפגש הבא לזוגות נשואים יום שלישי, ט''ז בתשרי התשע"ז (18.10.16). בביתם של ליה ונתנאל גולן ברמת גן

  • "הרווקים השקופים" - כתבה בעיתון שביעי

    "הרווקים השקופים" - כתבה בעיתון שביעי

    בגיליון פרשת שלח של העיתון "שביעי" התפרסמה כתבה על עינבר. הכנסו לעמוד "כתבו עלינו" וקראו.

  • מזל טוב לאביתר ואורנה - עכשיו החתונה!

    מזל טוב לאביתר ואורנה - עכשיו החתונה!

    נציגות נכבדה של עינבר חגגה יחד עם אביתר ואורנה המקסימים את נישואיהם ביום רביעי (ט' סיוון 27.5). אביתר ואורנה הכירו בשבת עינבר בתחילת השנה....

  • מזל טוב לאמתי ואלה!

    מזל טוב לאמתי ואלה!

    מזל טוב - עוד זוג מאורס! אמתי מנצבך ואלה ברגמן התארסו. יישר כח לערן כהאן המנדב המסור של עינבר על השידוך!

  • מזל טוב לדוד ונטלי!

    מזל טוב לדוד ונטלי!

    מזל טוב - זוג נוסף של עינבר! דוד פייגלין ונטלי דדון התארסו. דוד ונטלי הכירו במפגש בגולה בסוף הקיץ ומאז האהבה ביניהם פרחה.

  • ראיון עם ליה ונתנאל

    ראיון עם ליה ונתנאל

    קראו את הראיון החדש עם ליה ונתנאל, הזוג הטרי של עינבר - "לא לאבד את האמונה!"

  • מזל טוב לליה ונתנאל!

    מזל טוב לליה ונתנאל!

    ביום חמישי טז אלול, 11.9 ליווינו את ליה ונתנאל לחופה בחתונה מרגשת ומרוממת. מזל טוב!

צרו קשר

שם מלא
טלפון
דוא"ל
תוכן

דבר תורה שבועי

בס"ד

 

פרשת דברים - דבריהם הם זכרונם

 

שלום לכולם,

 

הפרשה שלנו פותחת את החומש האחרון בתורה, ספר דברים, במילים (א, א):

אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל וְלָבָן וַחֲצֵרֹת וְדִי זָהָב.

 

כפי שמצוין בהמשך, הדברים נאמרים בראש חודש שבט של השנה הארבעים, כחמישה שבועות לפני מותו של משה רבנו בז' באדר. משה פותח כאן את נאומו הארוך לעם ישראל לפני מותו, נאום שישתרע על פני ספר דברים כולו. הנאום כולל דברי תוכחות ומוסר לעם ישראל על שמירת המצוות, וגם נשנו בו או נמסרו לראשונה מצוות רבות. כל זה פותח בכותרת שראינו "אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל", וכך נקרא החומש כולו.

 

המפרשים עומדים כאן על התיאור המפורט והארוך של המקום בו אומר משה את דבריו. על פי הפשטנים (רשב"ם פה למשל) מדובר בתיאור מאד מדוקדק ומפורט של המקום בו דבר משה, ולעומתם חז"ל במדרש שהובא כאן על ידי רש"י ועוד מפרשים אומרים שזו רשימה של שמות מקומות שרומזים לחטאים שחטאו ישראל עליהם מבקש משה להוכיח אותם. אם אכן הולכים לפי הפשט, ומבינים את זה כתיאור של מקומו של הנאום, מתעוררת כמובן השאלה מדוע נדרש כאן תיאור כל כך מפורט? רש"ר הירש מתייחס לכך:

הן משה רבינו נפטר לעולמו, ובמותו לא השאיר אחריו לא מצבת זיכרון ולא עמוד של כבוד ולא שום מזכרת ארצית; אפילו קברו לא יזכיר אותו לדורות; כל מהותו הגופנית של משה רבינו נסתלקה בשעת מותו. רק המקום ששמע את דברו האחרון לעמו נמסר לזיכרון בכל הדיוק האפשרי; וכאשר יבוא לשם נין ונכד של דור המדבר, הוא יקלוט במקום זה את הד דברו של משה, וכך יתעורר לבו ללכת אחריו בנאמנות ולהמשיך את מפעלו בקרב עמו.

 

לא זו בלבד שמקום נאומו של משה מתואר בדיוק כל כך גדול, אלא שזה גם עומד בניגוד מוחלט למקום קבורתו של משה, שלא נודע. אין לנו עניין בציון גופו או קיומו הגשמי של משה, אלא בדבריו, במורשתו, במסר ובמוסר שהוא השאיר לנו. לכן, התורה אינה מציינת כלל את מקום קבורתו, אבל מדגישה היטב את מקום נאומו ודבריו שנמסרו לנו.

 

הרעיון הזה כבר מבוטא בדברי חז"ל (ירושלמי, שקלים פרק ב, הלכה ה):

תני רבן שמעון בן גמליאל אומר: אין עושין נפשות (=מצבות) לצדיקים - דבריהן הן זכרונן.

 

והרמב"ם פוסק זאת להלכה ואף מדגיש עוד יותר את המסר (הלכות אבל ד, ד):

ומציינין את הקברות, ובונין נפש על הקבר. והצדיקים אין בונים להם נפש על קברותיהם, דבריהם הם זכרונם. ולא יִפְנֶה אדם לבקר הקברות.

 

איזה עניין יש בביקור בקברות? הרי שם מוטל גופו של הצדיק, וזה לא מה שמעניין אותנו. מה שהצדיק משאיר לנו אינו גופו, אלא הדברים שאמר ושלימד אותנו בימי חייו. זהו הזיכרון הטוב ביותר של הצדיק. מה רב המרחק בין דברי הרמב"ם כאן "ולא יפנה אדם לבקר הקברות" לבין תעשיית קברי הצדיקים המפותחת כל כך בדורנו. אנשים רצים להשתטח על קברים בארץ ואף בחו"ל, עד שלפעמים זה הופך לכאורה לדבר החשוב והנשגב ביותר בעיניהם! להדגיש את האבסורד שבעניין, שמעתי ששאלו פעם את האדמו"ר מקלויזנבורג זצ"ל - מה יהיה אחרי תחיית המתים? איך יהיה ניתן להתפלל על קברי צדיקים? האדמו"ר ענה בשנינות אופיינית: "ילכו להתפלל על קברי הצדיקים שלא יקומו"...

 

אם עוזבים את הקבר ומתמקדים ב"דבריהם" של הצדיקים, אז גם בלי תחיית המתים הרי "צדיקים במיתתן נקראו חיים" (ברכות יח, א), כי דבריהם חיים אתנו ומלווים אותנו, תלמידיהם ותלמידי תלמידיהם. אם כן, מה עניין יש לנו בגופו של הצדיק שהיה חי בעבר ועכשיו מת, אם דבריו חיים וקיימים כאן איתנו היום?

 

אנחנו נמצאים בעיצומם של ימי בין המיצרים, ומתקרבים לשיא האבלות בתשעה באב. גם כאן אנחנו צריכים להבין את מהותו של הזיכרון שנדרש מאיתנו בימים אלה. הזיכרון אינו על מעין "מצבה" של המקדש שהיה קיים בעבר, אלא יש לו משמעות חיה וקיימת ורלוונטית לחיינו היום, כפי שכותב הרמב"ם בהלכות תעניות (ה, א):

יש שם ימים שכל ישראל מתענים בהן מפני הצרות שארעו בהם, כדי לעורר הלבבות ולפתוח דרכי התשובה. ויהיה זה זכרון למעשינו הרעים ומעשי אבותינו שהיה כמעשינו עתה, עד שגרם להם ולנו אותן הצרות. שבזכרון דברים אלו נשוב להיטיב, שנאמר (ויקרא כו, מ): "וְהִתְוַדּוּ אֶת עֲוֹנָם וְאֶת עֲוֹן אֲבֹתָם".

 

כמובן שאנחנו מייחלים לבניין המקדש במקומו המדויק, המקום אשר בחר ה' למושב לו, אבל כמו בזיכרון הצדיק הזיכרון שלנו היום צריך להתמקד בתוכן של העבודה החיה שהיתה במקדש, והמדרגה הרוחנית אליה עלינו לשאוף על מנת לחזור אליה. הזיכרון הוא "זכרון דברים אלה", של חסרונות שנוצרו אז וגרמו לחורבן, אבל הם רלוונטיים אלינו ונוכחים בחיינו גם היום, ולכן גורמים גם לנו לאותו חלל.

 

שנזכה לשוב להיטיב, ובזכות זה ייבנה בע"ה מקדש על מכונו.

 

שבת שלום,

שלומי

 

דבר התורה מוקדש לע"נ אביתר אביבי ז"ל

http://www.evyataravivi.org/